רפי נתן צ'אנס קטן לאהבה, וקיבל את המתנה הכי גדולה!

מזל טוב ובהצלחה

מזל טוב

מזל טוב.

ממש לא בא לי להרוס את החגיגה אבל אין אדם שליט ברוחו לכלוא את הרוח. וכמו שאמר פעם מי שאומר: "כשכואב, אז צועקים".

בד"כ אינני מתיימר לדבר בשם התורה אך בנושא הזה אני שמח שאוכל להיות שופרה בראש שקט. כבר לימדונו חז"ל שבמקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, ולכן אע"פ שאני יודע שתגובות מעין אלו לא יוסיפו למוניטין האישי של הכותב, שמתי את השיקולים האישיים בצד למען כבוד שמים.

התמונה והפירסום הללו הם תעודת עניות לאתר. אז נכון שהאתר משמש ככר נרחב לכל גווני הקשת הדתית (אם אפשר לקרוא לזה כך), אך מחיטוט בנוגע לרמת שמירת התורה והמצוות של כל אחד בחייו הפרטיים ועד הפרהסיא של האתר התהום שפעורה היא עמוקה.

מה שמפורסם כאן הוא בעצם בעיטה בשאט נפש ובריש גלי למחוייבות להלכה. צילום שכולו אומר בוז לתורה במקרה הרע ואדישות אליה במקרה הטוב. שוב אדגיש שלמרות שאין זה בסמכותי לעשות בדק-בית אישי אצל כל אחד ואחד (אם כי יש לציין שזה כן מענייני מה עושה כל אחד בד' אמותיו, בניגוד לדעה הרווחת היום של "חיה ותן לחיות" שאיננה יהודית בעליל. ואכמ"ל), אך בהחלט מחובתי להביע תמיהה על חלון הראווה של האתר שאחרי הכל מכונה "דתי" שמתייג עצמו בפומבי ע"י תמונות מעין אלו. זה מטביע אותנו עמוק עמוק בים האירוניה.

בכלל, הבטן מלאה על מחלת השעטנז הפושה בקרב רבים מבני המגזר שתוצריה הם בני אדם פרדוקסלים שרעיונותיה הגבוהים של האידיאולגיה הדת"ל והמעשים ההפכיים חיים להם יחדיו בקרבם בכפיפה אחת. והלב משתוקק עוד להרחיב בנושא, אך הציווי של "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה של לומר דבר שאינו נשמע" נושף בערפינו.

ואשר לזוג עצמו - למרות כל הנ"ל, אני מאחל לזוג היקר הרבה מזל טוב, ומי יתן ואותה הצלחה שהאירה להם פנים במציאת האבידה תמשיך להאיר להם פנים גם במציאת הכיוון הנכון בחייהם הפרטיים.

לגלעד,

שאלת: "מה זה לשמור נגיעה?" וכוונתך כנראה: "למה זה לשמור נגיעה?"

ובכן, ישנם אשר אמירה סתומה של "כך כתוב" תביא אותם על סיפוקם, אולם משום-מה חוששני שרבים מהחוסים באתר לא באים מהאסכולה זאת. זאת ועוד, יתכן גם אותם שהייתה להם התנוצצות של אותו כיוון, ישקלו לכבותה לאחר אמירה תמימה, וליתר דיוק - לא תמימה זו.

לכן נראה שאין מנוס מהבהרת הדברים, הטעמתם והנגשתם עד היכן שידינו מגעת במסגרת המצוצמצמת והמוגבלת הזאת:

המשיכה הטבעית בין המינים הינה ביטוי לכוחות חיים אדירים הגלומים באדם. אותו כח אינו שווה בין שווים בין שלל כוחות הנפש המונחים בארסנלו של האדם. למעשה אותו כח הוא הדומיננטי והחזק ביותר מכל כוחות הנפש הטבעיים. בטעם היותו בעל תכונה זאת ניתן להרחיב את הדיבור, אך לעת עתה נסתפק בעצם הנתון הבלתי-מעורער הזה.

התורה, כדרכה בכל נבכי החיים, אינה באה לנהל מלחמת חורמה עם טבע העולם או טבע האדם עד רדתו. היא באה להציע את הנוסחה המתאימה לגשר ולשדך בין שני הצוררים המסוכסכים זה עם זה משכבר הימים, אשר נושאים על גבם היסטוריה עקובה מדם של מלחמות התשה, הלא המה: החומר והרוח. כל אחד מושך לכיוונו וטוען כולה שלי. אחד אחד בתורו מנסה להרים את ראשו, לא לפני שהוא דואג למחוץ את יריבו עד דק.

המשימה להשכין שלום ביניהם לכאורה היא בלתי אפשרית. אכן לתורה יש בשורה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים. גם החומר וגם הרוח נחצבו ממקור אחד, ואם כן בהכרח שבפנימיותם של דברים אין ביניהם סתירה. טענתה העיקרית היא בעצם שבעצמיותם הניצים דנן מתאימים זה לזה יותר מפאזל, וכל המאבק המדומה ביניהם אינו אלא תוצאה של הבנה לקויה או שימוש משובש באחד מהצדדים.

ואם נתרגם זאת לעניינו, נאמר כך: הצדדים האפילים בנפש מתאווים להשיל מעליהם כל רסן ומגבלה. כל ציווי או איסור שכובל את האדם כנגד דחפו הטבעי גורמים להם למחנק. אך אלו אינם מסוגלים להתרומם ולהביט קצת רחוק יותר מתחום ד' אמותיהם. ההנאה והסיפוק המידי הוא לחם חוקם. אך התורה חותרת להשלמת המציאות, ליצירת המופת של האדם השלם שמבטא את ההרמוניה בין כל חלקי הבריאה. ומעצם מהיכרותה עם הצד החיתי שבטבע שעשוי להפר ברגל גסה את האיזון הרצוי והנחשק, לכן היא נותנת מנגנוני וויסות של אותם דחפים על מנת להביא את האדם בדרך זהירה אל ייעודו.

אותם מנגוננים תפקידם לנצל את כוחות האדם בדיוק המקסיסמלי ביותר, במידה במשקל ובמשורה. כל סטייה לאיזשהו כיוון מסוכנת ועלולה לסכן את המטרה. כאשר אדם נותן דרור לעצמו ומנתק מעליו את רתוקות הזהב של ההלכה, הרי הוא גורם שכוחותיו יפרצו אנה ואנה ללא שום כיוון ברור. מלבד הנזק הנ"ל שנגרם, עוד גורם לו נזק בטווח המידי שזיוום ואורם של אותם כוחות נכהה מאוד, משום שלמרבה הפרדוקס הקרדיט לחן המיוחד שלהם נתון דווקא בשימושם המבוקר והמאופק. 

דוגמא חיה מעולמינו הקט: "מה מתוק מדבש" שאל שמשון. וכנגדו ענה החכם באדם: "דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו".

כאמור הדבש הוא רק דוגמא סימבולית, ואידך זיל גמור.

בשולי הדברים, לא אוכל להסתיר את הצביטה שיש לי על האילוץ שנוצר להסביר דברים אלו בפורום שדווקא לא מגדיר עצמו כפורק עול, אך כבר אמר מי שאמר: ברומא תהיה רומאי. וההכרח לא יגונה.

אלונה ?

תשובה יפה ללירון

חבל על סימני השאלה של לירון

כדור הארץ שנת 2013 הלו!

wake up liron