שלישי גן עדן היקרים,
אף פעם לא הייתי מאמינה שגם אני אשלח לכם מכתב תודה. תמיד הייתי מקבלת את המיילים האלו ואומרת איזה יופי אך לא מאמינה שאני אכיר דרך האתר.
זה לא עוד סיפור של הוא שלח הודעה וישר דיברנו בלי סוף וידענו שזה זה. אלעד האמת שלח הודעה כבר לפני שנתיים התכתבנו קצת החלפנו טלפונים אבל זה לא הרגיש לי מתאים והתחמקתי. כעבור שנתיים בדיוק אלעד שלח עוד הודעה, הוא החליף תמונה ובהתחלה לא הבנתי שכבר דיברנו, עד שהוא אמר לי. מהר הסתכלתי בהיסטוריה ואמרתי אוי אם זה לא היה נראה לי אז, כנראה שגם עכשיו זה מיותר. אבל החלטתי לתת צאנס.
קבענו להיפגש יום אחרי יום השואה, וכשדיברנו אמרתי לאלעד שאני הולכת לזיכרון בסלון אצל חברים והוא הזמין את עצמו, (ואיך אפשר להגיד למישהו לא לבוא לזיכרון בסלון). אז הדייט הראשון היה ייחודי ובסוף הערב עשינו סיבוב ברחוב ודיברנו ואמרתי לעצמי שבעצם הנה בחור רציני וחבל לפספס. ועדיין לא היו פרפרים והתאהבות מידית, האמת שזה לקח הרבה זמן והרבה עבודה עצמית על מה אני באמת רוצה ומה חשוב לי בקשר, והרבה לבטים והתייעצויות והרבה כמעט לסיים את זה כי אם אני לא יודעת שזה זה עד עכשיו אז חבל לבזבז לנו את הזמן.
חשוב לי לספר את זה כי הייתי בהמוני דייטים (אני בת 32 ואלעד בן 29) והרבה פעמים אנחנו ממהרות לשלול כי אם בשיחה זה לא הרגיש נכון אז חבל על פגישה, ואם בפגישה הראשונה והשנייה זה לא הרגיש שזה זה אז בואו נוותר. ולפעמים אנחנו יודעות שאנחנו מוותרות על בחורים ממש טובים אבל מה לעשות זה לא זה.
אז חשוב לי להגיד שדי עם זה. אין "זה זה" יש הרבה עבודה, והרבה הורדת גאווה ואגו והרבה חשיבה על מה אנחנו באמת רוצות. ומה שגרם לי להמשיך עם אלעד היה המידות הכל כך טובות שלו, ההתחשבות, הכנות, זה שידעתי שהוא מעוניין בלי משחקים והחלטתי שזה לא מוריד לי אלא רק מעלה. זה שידעתי שכשנהיה בני 70 מקומטים, הוא עדיין יביא לי כוס תה עם מבט אוהב ויהיה החבר הכי טוב שלי. אני מודה לקב"ה שפקח את עיני לא לפספס את הבחור המדהים הזה, שבהתחלה אמרתי אבל הוא לא הטעם שלי והיום אני אומרת מה עבר עליי הוא הכי יפה שיש.
מאחלת לכל החברים פה למצוא במהרה את הבחור/ה שיהיה הכי טוב בשבילכם ואליכם/ן, שישמח אותכן כל יום מחדש. אל תאבדו תקווה כשזה בא זה בא מהר. אחרי חצי שנה התארסנו ויום לפני שחגגנו 8 חודשים עמדנו מתחת לחופה ב 10.12.18.
שלישי גן עדן, הנה אני באה, ומודה שהייתי קטנת אמונה אבל אומרת תודה רבה. בלעדיכם זה לא היה קורה.
שירה (ואלעד:)
שלישי גן עדן היקרים,
אף פעם לא הייתי מאמינה שגם אני אשלח לכם מכתב תודה. תמיד הייתי מקבלת את המיילים האלו ואומרת איזה יופי אך לא מאמינה שאני אכיר דרך האתר.
זה לא עוד סיפור של הוא שלח הודעה וישר דיברנו בלי סוף וידענו שזה זה. אלעד האמת שלח הודעה כבר לפני שנתיים התכתבנו קצת החלפנו טלפונים אבל זה לא הרגיש לי מתאים והתחמקתי. כעבור שנתיים בדיוק אלעד שלח עוד הודעה, הוא החליף תמונה ובהתחלה לא הבנתי שכבר דיברנו, עד שהוא אמר לי. מהר הסתכלתי בהיסטוריה ואמרתי אוי אם זה לא היה נראה לי אז, כנראה שגם עכשיו זה מיותר. אבל החלטתי לתת צאנס.
קבענו להיפגש יום אחרי יום השואה, וכשדיברנו אמרתי לאלעד שאני הולכת לזיכרון בסלון אצל חברים והוא הזמין את עצמו, (ואיך אפשר להגיד למישהו לא לבוא לזיכרון בסלון). אז הדייט הראשון היה ייחודי ובסוף הערב עשינו סיבוב ברחוב ודיברנו ואמרתי לעצמי שבעצם הנה בחור רציני וחבל לפספס. ועדיין לא היו פרפרים והתאהבות מידית, האמת שזה לקח הרבה זמן והרבה עבודה עצמית על מה אני באמת רוצה ומה חשוב לי בקשר, והרבה לבטים והתייעצויות והרבה כמעט לסיים את זה כי אם אני לא יודעת שזה זה עד עכשיו אז חבל לבזבז לנו את הזמן.
חשוב לי לספר את זה כי הייתי בהמוני דייטים (אני בת 32 ואלעד בן 29) והרבה פעמים אנחנו ממהרות לשלול כי אם בשיחה זה לא הרגיש נכון אז חבל על פגישה, ואם בפגישה הראשונה והשנייה זה לא הרגיש שזה זה אז בואו נוותר. ולפעמים אנחנו יודעות שאנחנו מוותרות על בחורים ממש טובים אבל מה לעשות זה לא זה.
אז חשוב לי להגיד שדי עם זה. אין "זה זה" יש הרבה עבודה, והרבה הורדת גאווה ואגו והרבה חשיבה על מה אנחנו באמת רוצות. ומה שגרם לי להמשיך עם אלעד היה המידות הכל כך טובות שלו, ההתחשבות, הכנות, זה שידעתי שהוא מעוניין בלי משחקים והחלטתי שזה לא מוריד לי אלא רק מעלה. זה שידעתי שכשנהיה בני 70 מקומטים, הוא עדיין יביא לי כוס תה עם מבט אוהב ויהיה החבר הכי טוב שלי. אני מודה לקב"ה שפקח את עיני לא לפספס את הבחור המדהים הזה, שבהתחלה אמרתי אבל הוא לא הטעם שלי והיום אני אומרת מה עבר עליי הוא הכי יפה שיש.
מאחלת לכל החברים פה למצוא במהרה את הבחור/ה שיהיה הכי טוב בשבילכם ואליכם/ן, שישמח אותכן כל יום מחדש. אל תאבדו תקווה כשזה בא זה בא מהר. אחרי חצי שנה התארסנו ויום לפני שחגגנו 8 חודשים עמדנו מתחת לחופה ב 10.12.18.
שלישי גן עדן, הנה אני באה, ומודה שהייתי קטנת אמונה אבל אומרת תודה רבה. בלעדיכם זה לא היה קורה.
שירה (ואלעד:)
שירה ואלעד, 31/01/19 17:24
המון מזל טוב. באמת אחד הסיפורים היותר מרגשים. מפעם לפעם גם אני מקבל למייל וקורא סיפורי הצלחה כאלה, אלא שהפעם הרגשתי שאני חייב להגיב(אפילו יום אחרי שקראתי לראשונה..) כי זה באמת יפה ומשקף את הצורך בתהליך של עבודה פנימית עצמית והורדת אגו.. נכון לשני המינים, אף שזה כבר לא פשוט בגילאים כאלה אחרי שרכשנו הרגלי עבודה.. צריך לתת הזדמנות אמיתית להכיר את האדם שמולנו(למעט מקרים חריגים כמובן). זה דבר יפה שהרבה פעמים משתלם בטווח קצת יותר רחוק ומונע פספוסים לזוגיות נפלאה. אמנם שירה הגיע לתובנה הזו בגיל 32(=לב) ואחרי תהליך פנימי עמוק עם עצמה, הבינה שהיא בעצם רוצה את מה שהיא צריכה ולא צריכה דווקא את מה שהיא רוצה. ורוצה את מי שרוצה אותה ולא את מי שלא רוצה אותה.
וכל הכבוד לאלעד שנתן לה את הטריגר ההתחלתי לכך ולא ויתר. מסר לנו הגברים.