לצאת מהמסגרת

שורקת הרוח ונושבת... בכל מקום היא מרחפת..

מביאה עמה קור וטפטוף ראשוני של הגשם,                                          

עלי שלכת זהובים,

המתנפצים לרסיסים כשעליהם דורכים.

בד בבד, רוקדים יחדיו שמש וענן,

באיזון לא רגוע, בלי מוביל ידוע.

ובזמן הזה שהרוח שולטת, מטילה שררה וקור

אנו מצווים לצאת מתוך הבית ולסוכה לעבור.

מבית של קבע לבית ארעי, האם זה כדאי?

לישון בחוץ, ללא פלדלת, כשבא חתול ומיילל ליד הדלת,

לשמוע כל רשרוש וכל תזוזה, לנשום את ריח האדמה.

להקשיב לשקט, לפעימות הלב...

להבין שימיו של אדם הם כצל חולף.

ומתוך אותה תובנה, מכיר בך

ונישען עלייך באמונה ובביטחון

שאתה מנתב את הכול על הצד הנכון.

יודע אני, אלוקים שלי היקר והטוב

שגם זמני כרווק הוא "ארעי",

ואם רק אצא מאותם דעות קבועות מהבית

על כיצד היא אמורה להראות ולהתנהג

אולי אזכה להתחבר אליה באמת.

לבוא נקי, ללא מחיצות ומסכות,  

להתוודע - למבט בעיניים, לחיוך על השפתיים

להקשיב לפעימות הלב ושוב מחדש להתרגש.

לצאת מ"הבית קבע" ולהתחבר לטבע האדם,

להווייתו, לגעת בנשמתו.

חג סוכות שמח!