נתינה ואהבה הם המפתח ליצירת חיים!

אלה ימים של זיכרון ועצב, בהם העלאת זכרונות מן העבר מפיחים בנו כאב וגעגוע לחיים של אנשים שכבר אינם בחיים. שמי שושנה גיל ברכר בת 70 דור 2 להורים ניצולי שואה.

בעברי עסקתי כמורה בתיכון, בהכנה לבגרויות. אהבתי לעזור לתלמידים להתקדם ולהגיע להישגים גבוהים, כל הצלחה שלהם הייתה גורמת לי שמחה, סיפוק ונחת וכיום אני מרצה בנושא השואה ומספרת סיפורי שורדים. בעבר נקראתי המראיינת של של הבמאי היהודי האמריקאי סטיבן שפילברג- שזכה ב ב2 פרסי אוסקר כבמאי הטוב ביותר והפיק סרטי שואה רבים, וביניהם הסרט "רשימת שינדלר".

ראיינתי ניצולי שואה רבים וכל מפגש וכל עדות הייתה עבורי מתנה. לשמוע ממקור ראשון, רשמים וחוויות קשות שהנפש אינה מסוגלת להכיל. אחת הנשים שנקשרתי אליה היא הסופרת בת שבע דגן, שעוסקת בהנצחת השואה והנגשתה לילדים. הכרתי אותה בהיותי בת 40, היום היא בת 95 ועדיין רהוטה וברורה, ואוהבת לספר ולשתף בסיפור חייה כשורדת.

מסר מרכזי שעולה מהעדויות החוזרות ונשנות שהנאצים ימח שמם וזכרם, עקרו את היהודים מהבתים ולקחו מהם את כל הרכוש, את התכשיטים והבגדים. אך, את האמונה והרוח והאהבה שהחזיקה אותם בחיים הם לא יכלו לקחת. למרות שבגטו היה אסור להתחתן ולהביא ילדים, אהבה קירבה וחברות נוצרה בסתר והיא נתנה להם כח לרצות להמשיך לחיות בתוך הגיהנום. היו אהבות בגטו, וזה עורר את האדרנלין לזרום בגוף, להתמלא באנרגייה בכח של חיות, אהבה ונתינה. הקשר והחיבור בין איש לאישה היא עמוד התווך של החיים. היא העסיס המתוק וטעם החיים. כך היו הוריי, שנפגשו בתום המלחמה בבית יתומים ביאסי (עיר ברומניה).

אמא היתה בודדה, יפייפיה וצעירה בת 17 ואבא שרד את השואה במצב קשה, הוא היה רכז יתומים, ספג הרבה צער וכאב שגרם לו להתבגר בעל כורחו. הקשר ביניהם כשורדים, חיבר ביניהם, אבא התאהב באמא, הם עלו יחד לארץ ונישאו פה בארץ בקיבוץ. לא עסקו בחתונות בשואה אלא. באהבה, האהבה "הולידה" דברים נוספים וביניהם גם אני, מנסה להוסיף לשמר את הזיכרון של האנשים שאינם כבר בחיים.

הכח שלי להוסיף ולהנציח את השואה, בא לי מאבי ברכר בנימין ז"ל, הייתי מאוד קשורה אליו ואחד המשפטים שלו מתוך ספר שכתב נחקק בליבי: "כל האנשים שאני רואה פה מולי היו פעם אנשים רגילים מוזר; בחיים הרגילים. ימי החורף הם ימים קצרים, פה בגטו הם בלתי נגמרים".

הזמן בשואה היה במימד אחר, הסבל והכאב לא נגמר, אך ניצוץ אחד של אור, שביב של תקווה החזיק אותם בחיים וזאת הייתה האהבה והנתינה שהיא המפתח ליצירת חיים.