תמיד מצאתי נחמה בכתיבה, מכיוון שרק דרכה אני מרגישה שאני מצליחה לבטא את רגשותיי ועל מה שמונח על ליבי. לפעמים, אני מדמיינת את עצמי מדברת בצורה רהוטה ושוטפת, אבל מהר מאוד אני חוזרת למציאות היומיומית הקשה, שבה אני מתקשה להשלים מילה אחת כמו שצריך, מהתחלה ועד הסוף.
אז זה הסיפור שלי שאני נושאת בליבי מגיל 7 בערך, מאותו היום השתנו חיי. אמא שלי הייתה בשלבי הכנת העוגה, כשגילתה לפתע שחסרות לה שתי ביצים, היא פנתה אליי וביקשה ממני לשמור על אחי הקטן שהיה בן שנה וחצי למשך כמה דקות עד שהיא תחזור. הסכמתי בחפץ לב, כי תמיד היא נתנה לי הרגשה שאני ה"אמא" הקטנה שלה בבית, הילדה הכי בוגרת. באותם רגעים אחי הקטן התעורר וביקש לרדת המיטה שלו. אמרתי לו שיחכה עד שאימא תבוא והוא החל לבכות ולהתייפח. ראיתי שהוא חסר סבלנות אז פניתי לצאת מהבית לקרוא לאמי שתזדרז...
נקשתי בדלת השכנה ואמי שהופתעה לראותי נבהלה ואחזה בידי בבהילות. הגענו לבית ונכנסנו לחדרו של אחי ואמי צעקה בצרחה שעודנה מהדהדת באוזניי עד היום. אחי שכב מחוסר הכרה על הרצפה כשראשו מדמם. הייתי בשוק, אמי הסתכלה עליי במבט חצי זועף וחצי כואב ושבור. הכל קרה כל כך מהר, הסירנה של האמבולנס שהובילה אותו בדחיפות לטיפול נמרץ בשניידר ומסכת החמצן שהונחה על פניו עוד צרובות בזיכרוני.
האחראיות שלי למעשה והפחד לגורלו רבצו על ליבי ולא נתנו לי מנוחה ושלווה, כל כך התייסרתי על שתי הדקות האלה שיצאתי מהבית שמאז אותו היום נעתק הדיבור ממני ונגדע לרסיסים של כאב וגמגום.
אחי הקטן יצא מזה בשלום לאחר שבועיים וחצי של שיקום בשניידר ומאז הוא נהפך לחייל המשרת ביחידה קרבית מאוד מובחרת ובקרוב הוא יתחיל קורס קצינים. אני, מאז בת 25 בקרוב... עדיין מגמגמת לאחר שנים ארוכות של טיפולים אצל קלינאית תקשורת וכל מיני רופאים מומחים בתחום הדיבור.
אני מתמודדת עם המון קשיים בחיים, סיימתי תואר ראשון במחשבים ויש לי עבודה מסודרת כמתכנתת לאחר שעברתי אינספור ראיונות כושלים בשל דיבורי עד שהתקבלתי בשל יכולותיי.
אבל עם קושי אחד אני לא מצליחה להתמודד וזה החוסר הצלחה שלי בדייטים. אני רוצה להבהיר שמבחינה חיצונית אני בחורה מרשימה ומטופחת שנמשכים אליי במהירות, עד שאני מציגה את עצמי ואז אני רואה כיצד הכל יורד לטימיון והבחור שעומד מולי מתפוגג ונעלם לו ורק עשן המכונית מתמר מאחוריו...
בדייט האחרון כבר הרגשתי שהייאוש החל מתפשט מהלב עד לגרוני כסכין חותכת , קפאתי במקומי כשהבחור חתך אחרי חצי שעה בתואנה שאמא שלו התקשרה ואינה חשה בטוב וזה היה השיא, זהו... נשברתי, התחלתי להתפרץ בבכי. התנעתי את הרכב וכל הנסיעה התייפחתי והתמוטטתי מעוגמת נפש.
למה? ריבונו של עולם? תענה לי... צרחתי ביני לבין עצמי תוך כדי הנסיעה. ופתאום מבלי לשים לב התחלתי לדבר אליו בשטף כילדה קטנה המבקשת להתגונן בחיק אביה החזק. לפתע המילים התגלגלו לי בלשון במהירות וירדו מתוכי אבנים קטנות שהצטברו מעל ליבי ונגולו לאחר שהיו אצורות בי 8 שנים מאז אותו יום.
חזרתי הביתה, ואימי כרגיל חיכתה לי במטבח... היא ראתה אותי חוזרת כל כך מוקדם ונסערת וכבר ידעה על מה שעל ליבי מבלי שהוצאתי מילה. היא חיבקה אותי חזק, נישקה אותי ברכות ואמרה לי: כשאוהבים מישהו כל כך חזק, אין צורך בהרבה מילים, רק המבט בעיניים מספרות את מה שארע לך. ויום יבוא ותראי שתמצאי מישהו שרק יביט בעינייך היפות והירוקות וישקע לתוך הוויתך ויחדור לנשמתך בקסם של אהבה וחום וכל הגמגום יהיה זניח כשבריר שנייה של חלום....
הסתכלתי על אימי בחיוך מתרצה, מחכה לנס שעוד יקרה..
תמיד מצאתי נחמה בכתיבה, מכיוון שרק דרכה אני מרגישה שאני מצליחה לבטא את רגשותיי ועל מה שמונח על ליבי. לפעמים, אני מדמיינת את עצמי מדברת בצורה רהוטה ושוטפת, אבל מהר מאוד אני חוזרת למציאות היומיומית הקשה, שבה אני מתקשה להשלים מילה אחת כמו שצריך, מהתחלה ועד הסוף.
אז זה הסיפור שלי שאני נושאת בליבי מגיל 7 בערך, מאותו היום השתנו חיי. אמא שלי הייתה בשלבי הכנת העוגה, כשגילתה לפתע שחסרות לה שתי ביצים, היא פנתה אליי וביקשה ממני לשמור על אחי הקטן שהיה בן שנה וחצי למשך כמה דקות עד שהיא תחזור. הסכמתי בחפץ לב, כי תמיד היא נתנה לי הרגשה שאני ה"אמא" הקטנה שלה בבית, הילדה הכי בוגרת. באותם רגעים אחי הקטן התעורר וביקש לרדת המיטה שלו. אמרתי לו שיחכה עד שאימא תבוא והוא החל לבכות ולהתייפח. ראיתי שהוא חסר סבלנות אז פניתי לצאת מהבית לקרוא לאמי שתזדרז...
נקשתי בדלת השכנה ואמי שהופתעה לראותי נבהלה ואחזה בידי בבהילות. הגענו לבית ונכנסנו לחדרו של אחי ואמי צעקה בצרחה שעודנה מהדהדת באוזניי עד היום. אחי שכב מחוסר הכרה על הרצפה כשראשו מדמם. הייתי בשוק, אמי הסתכלה עליי במבט חצי זועף וחצי כואב ושבור. הכל קרה כל כך מהר, הסירנה של האמבולנס שהובילה אותו בדחיפות לטיפול נמרץ בשניידר ומסכת החמצן שהונחה על פניו עוד צרובות בזיכרוני.
האחראיות שלי למעשה והפחד לגורלו רבצו על ליבי ולא נתנו לי מנוחה ושלווה, כל כך התייסרתי על שתי הדקות האלה שיצאתי מהבית שמאז אותו היום נעתק הדיבור ממני ונגדע לרסיסים של כאב וגמגום.
אחי הקטן יצא מזה בשלום לאחר שבועיים וחצי של שיקום בשניידר ומאז הוא נהפך לחייל המשרת ביחידה קרבית מאוד מובחרת ובקרוב הוא יתחיל קורס קצינים. אני, מאז בת 25 בקרוב... עדיין מגמגמת לאחר שנים ארוכות של טיפולים אצל קלינאית תקשורת וכל מיני רופאים מומחים בתחום הדיבור.
אני מתמודדת עם המון קשיים בחיים, סיימתי תואר ראשון במחשבים ויש לי עבודה מסודרת כמתכנתת לאחר שעברתי אינספור ראיונות כושלים בשל דיבורי עד שהתקבלתי בשל יכולותיי.
אבל עם קושי אחד אני לא מצליחה להתמודד וזה החוסר הצלחה שלי בדייטים. אני רוצה להבהיר שמבחינה חיצונית אני בחורה מרשימה ומטופחת שנמשכים אליי במהירות, עד שאני מציגה את עצמי ואז אני רואה כיצד הכל יורד לטימיון והבחור שעומד מולי מתפוגג ונעלם לו ורק עשן המכונית מתמר מאחוריו...
בדייט האחרון כבר הרגשתי שהייאוש החל מתפשט מהלב עד לגרוני כסכין חותכת , קפאתי במקומי כשהבחור חתך אחרי חצי שעה בתואנה שאמא שלו התקשרה ואינה חשה בטוב וזה היה השיא, זהו... נשברתי, התחלתי להתפרץ בבכי. התנעתי את הרכב וכל הנסיעה התייפחתי והתמוטטתי מעוגמת נפש.
למה? ריבונו של עולם? תענה לי... צרחתי ביני לבין עצמי תוך כדי הנסיעה. ופתאום מבלי לשים לב התחלתי לדבר אליו בשטף כילדה קטנה המבקשת להתגונן בחיק אביה החזק. לפתע המילים התגלגלו לי בלשון במהירות וירדו מתוכי אבנים קטנות שהצטברו מעל ליבי ונגולו לאחר שהיו אצורות בי 8 שנים מאז אותו יום.
חזרתי הביתה, ואימי כרגיל חיכתה לי במטבח... היא ראתה אותי חוזרת כל כך מוקדם ונסערת וכבר ידעה על מה שעל ליבי מבלי שהוצאתי מילה. היא חיבקה אותי חזק, נישקה אותי ברכות ואמרה לי: כשאוהבים מישהו כל כך חזק, אין צורך בהרבה מילים, רק המבט בעיניים מספרות את מה שארע לך. ויום יבוא ותראי שתמצאי מישהו שרק יביט בעינייך היפות והירוקות וישקע לתוך הוויתך ויחדור לנשמתך בקסם של אהבה וחום וכל הגמגום יהיה זניח כשבריר שנייה של חלום....
הסתכלתי על אימי בחיוך מתרצה, מחכה לנס שעוד יקרה..
השם שמור במערכת, 27/11/13 21:36
ממש מרגש אני מאחל לך המון בהצלחה ובטוח שתמצאי את הבחור הנכון במהרה. חג אורים שמח
רק ממה שכתבת ואיך שכתבת רואים שאת מדהימה ומקסימה
יש משפט שאומרים-״אל תשפטו לפי הכריכה אתם עלולים לפספס סיפורים מדהימים״
זאת את יש בך הרבה דברים טובים לעולם אל תפסיקי
להעריך את עצמך לחייך ולשמוח כי את ראויה לזה
הרבה כוחות יש בך וזה רק ראיתי מהמכתב הזה שרשמת ואין מצב שטעיתי
אם היית בגילי לא הייתי מסרב להציע לך לצאת
שהקב״ה ישלח לך אין סוף של הצלחהה וזיווג הגון
ותאמיני בעצמך תמיד
מרגש, במיוחד בחג הניסים! לא מעט אנשים יצאו מסיפור דומה בניהם רופא בכיר שאני מכיר!
מקסימה!רבים מאיתנו נתקלים בקשיים בחיפושים אחר בן זוג לחיים. והקשיים האילו, מעמתים אותנו עם מי שאנחנו, מזכירים לנו על מה אנחנו צריכים לעבוד וגם, מזכירים לנו שאנחנו צריכים לאהוב את עצמינו ולהיות בטוחים שמי שיהיה איתנו יהיה בר מזל !אני בטוחה שהניסיונות האילו שלך בעולם הדייטים, הם מאת ה'! ומאחלת לך שתתעצמי מהם ותלמדי לאהוב והלעריך את עצמך ומתוך כך תזכי גם לבחור שיאהב אותך ותהיה לכם זוגיות מדהימה מלאת כבוד והערכה עד בלי די!
כשמה טהורה, התרגשתי כל כך לקרוא את מכתבך, אל תדאגי ילדה, הכל יהיה בסדר, אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך, עוד יבוא היום ותמצאי את אבדתך, אחיין שלי גם הוא מגמגם בצורה קשה מאד, והתחתן עם בחורה רגילה, שכל סיפור החיבור ביניהם היה מדהים ובהשגחה פרטית, עד כדי כך שהיא לגמרי התעלמה מהגמגום שלו, וכך גם לך יקרה, רק אל יאוש ותמשיכי להתפלל, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים
... אין לי ספק שבע"ה תתגברי על מצב זה
..להבנתי כיוון שהבעיה לא מולדת הרי שהפיתרון הוא עניין של זמן וטיפול נכון כמובן....לא שאני מתמצא באופן מקצועי בנושא,אך זאת הבנתי ....אני מחזק את ידייך ומאחל לך הצלחה רבה....אשמח לסייע בנידון אם אוכל .....
אם תרצי להסתייע ?אני כאן...
כל טובבבבבבבבבבבבבב
אברהם
הי שמי יעקב יוסף , לאחר שקראתי את הסיפור הזה הממש אבל ממש מרגש , אני רוצה רק לומר לך ״כי כל דרכיו אמת ומישפט נאמנים כל פיקודיו ״ דעי לך דבר אחד ביתי היקרה ״ ראשיתו מיצער אחריתו תיסגה מאוד מאוד ״ כל צער שהיה ועבר עלייך יבוא במקומו הרבה אבל הרבה 
אושר ושמחה והשם הטוב ישמע תפילותיך והדיבור שיצא מליבך יעלה לפניו יתברך ויחולל רבות טובות עלייך אמן כן יהי רצון , חבר בשליש גן עדן