זו הייתה אהבה ממבט ראשון. עיניה המצועפות הביטו אלי מבעד למסך הלפטופ. יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנדגלות. היא הגדירה את עצמה כ"דתייה לאומית תורנית" והוסיפה שהיא מצד אחד מקפידה על קלה כחמורה ומדקדקת במנהגי קבלה וחסידות, ומאידך גיסא קלילה, זורמת וכיפית. ואחרי הכל – היא הייתה "כעת באתר"(!).
ידי הרועדת מהתרגשות התקרבה אט אט אל כפתור הצ'אט, הקלדתי "ערב טוב". האם לכתוב לה "הי"? איך היא תתייחס לזה? מנסיוני הרב בנות דוסיות מלינות השכם הצהר והערב (בשבתות ובימים טובים עוד פעם אחת כנגד מוסף, ובכיפורים נועלות עליך שערי שמיים) על הבנים התורניים שנהיו היום חפיפניקים והתחילו ללעוז אנגלית סלנגוסאקסית.
אחרי יסורי נפש עמוקים החלטתי לכתוב "הי". ממה נפשך, אם זה יתקבל בצד ה"קליל, זורם וכיפי" שלה – אשרי בעוה"ז ולעוה"ב ולהביא לתחיית המתים, אם אפול על הצד המחמיר שלה – אתרץ שגם משה רבינו דיבר מצרית, והלא מצרים הייתה המעצמה הגדולה בזמנו! עד הדייט יהיה לי הזמן אף לחפש מפרשים המצדדים בכך.
אך אבוי, נחרדתי, אם היא תשאל את זה לפני שיחת הטלפון? גרוע מכך, אולי היא תשאל את זה בצ'אט עצמו? מבט חטוף לכיוון הספריה וחישוב מהיר הניבו את המסקנה העגומה שלא ייתכן כלל ועיקר שאספיק לרוץ לחפש פרשן בזמן סביר שלא יגרום לה לחשוב שאני עם הארץ גמור.
שקעתי בהרהורים. הייתכן שאין מוצא לכך? הלעד אנגב חומוס "צבר" לארוחת ערב, בודד וגלמוד בין ארבעת קירות דירת הרווקים הכולאת את נשמתי המיוסרת?
נורה נדלקה במוחי – סמיילי קורץ! איך לא חשבתי על כך קודם? קריצה המביעה מצד אחד קלילות ומצד שני מסתירה בתוך החיוך עומק רוחני עצום המגיע עד העולמות העליונים. אצטט לה אף את הרב שרקי ואת הרב "מניטו" ואתפס כמתוחכם, קליל, עמוק, אהוב, נחמד, נעים, נורא אדיר ומתוקן וטוב ויפה!
אזרתי אומץ, שינסתי מותני ושלחתי לה "ערב טוב;)"
אין קול ואין עונה ואין קשב. בלב כבד וברגלי עופרת שירכתי דרכי למקרר. אפילו החומוס נגמר.
אחרי 5 דקות שהתארכו כארוך גלות החל הזה היא חזרה אלי בהודעה. הלם היכני. היא כתבה "הי;)". גם "הי" וגם סמיילי קורץ! מה זה אומר?
מבולבל כתבתי לה גם "הי" (הרי ידי חובת סמיילי-קורץ יצאתי לכולי עלמא) מה הלאה? מה עכשיו? מה כשר לכתוב? מה לא כשר כתוב? לא, לא, התעשתתי. אני גבר אני. אף בחורה לא תבלבלני ותמוטטני ותמוגג ליבי. חיזקתי עצמי בשלל חיזוקים. קטן עליך, אמרתי לעצמי, שירתת בצה"ל, עמדת לילות שלמים בשי"ן גימ"ל בתל השומר מהווה שכפ"ץ אנושי לחיילות שבאו לאוכל ב'בורגר-קינג' בשקם.
לבסוף השיחה די זרמה. היא לא שאלה אותי יותר מדי שאלות חקרניות, רק איך אני מגדיר את עצמי מבחינה דתית, מה זה "דתי", מה זה "לאומי", מה זה "תורני", האם אני יותר רמב"מיסט או קוקניק, רמח"ליסט או מהר"ליסט, הרב-אבינריסט או הרב שרלו-איסט ובסה"כ מה אני חושב שצריכה להיות התגובה הדתית הנכונה לראיון עם הרב זיני על התגובה של בנט על האמירה של הרב לוינשטיין לגבי מגמת האנטי-הדתה בצה"ל והפוסטמודרניזם הקנטיאני הלגיאני עיתון-הארציאני עולם קטניאני. אין ספק, יצאתי בזול.
בדייט הראשון באתי עם ספר "אורות" ביד. ישבנו בבית קפה מהדרין "בית יוסף" כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות ולהיות נקיים מה' ומישראל. אחרי זה טיילנו קצת על חוף הים המופרד, שוחחנו כשגדר בינינו והשווצתי בפניה בהכירי את סוגיית "ימות ואל ידבר איתה מאחורי הגדר".
סוף סוף אני מרגיש שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. ללא שום מסכות. מרשה לעצמי להיות מי שאני ולא לתת לקליפות מדומות להראות כאילו אני סוטה כהוא זה מהתגלמות מינון המידות והדעות המדויקות שימצאו חן בעיניה.
זו הייתה אהבה ממבט ראשון. עיניה המצועפות הביטו אלי מבעד למסך הלפטופ. יפה כלבנה, ברה כחמה, איומה כנדגלות. היא הגדירה את עצמה כ"דתייה לאומית תורנית" והוסיפה שהיא מצד אחד מקפידה על קלה כחמורה ומדקדקת במנהגי קבלה וחסידות, ומאידך גיסא קלילה, זורמת וכיפית. ואחרי הכל – היא הייתה "כעת באתר"(!).
ידי הרועדת מהתרגשות התקרבה אט אט אל כפתור הצ'אט, הקלדתי "ערב טוב". האם לכתוב לה "הי"? איך היא תתייחס לזה? מנסיוני הרב בנות דוסיות מלינות השכם הצהר והערב (בשבתות ובימים טובים עוד פעם אחת כנגד מוסף, ובכיפורים נועלות עליך שערי שמיים) על הבנים התורניים שנהיו היום חפיפניקים והתחילו ללעוז אנגלית סלנגוסאקסית.
אחרי יסורי נפש עמוקים החלטתי לכתוב "הי". ממה נפשך, אם זה יתקבל בצד ה"קליל, זורם וכיפי" שלה – אשרי בעוה"ז ולעוה"ב ולהביא לתחיית המתים, אם אפול על הצד המחמיר שלה – אתרץ שגם משה רבינו דיבר מצרית, והלא מצרים הייתה המעצמה הגדולה בזמנו! עד הדייט יהיה לי הזמן אף לחפש מפרשים המצדדים בכך.
אך אבוי, נחרדתי, אם היא תשאל את זה לפני שיחת הטלפון? גרוע מכך, אולי היא תשאל את זה בצ'אט עצמו? מבט חטוף לכיוון הספריה וחישוב מהיר הניבו את המסקנה העגומה שלא ייתכן כלל ועיקר שאספיק לרוץ לחפש פרשן בזמן סביר שלא יגרום לה לחשוב שאני עם הארץ גמור.
שקעתי בהרהורים. הייתכן שאין מוצא לכך? הלעד אנגב חומוס "צבר" לארוחת ערב, בודד וגלמוד בין ארבעת קירות דירת הרווקים הכולאת את נשמתי המיוסרת?
נורה נדלקה במוחי – סמיילי קורץ! איך לא חשבתי על כך קודם? קריצה המביעה מצד אחד קלילות ומצד שני מסתירה בתוך החיוך עומק רוחני עצום המגיע עד העולמות העליונים. אצטט לה אף את הרב שרקי ואת הרב "מניטו" ואתפס כמתוחכם, קליל, עמוק, אהוב, נחמד, נעים, נורא אדיר ומתוקן וטוב ויפה!
אזרתי אומץ, שינסתי מותני ושלחתי לה "ערב טוב;)"
אין קול ואין עונה ואין קשב. בלב כבד וברגלי עופרת שירכתי דרכי למקרר. אפילו החומוס נגמר.
אחרי 5 דקות שהתארכו כארוך גלות החל הזה היא חזרה אלי בהודעה. הלם היכני. היא כתבה "הי;)". גם "הי" וגם סמיילי קורץ! מה זה אומר?
מבולבל כתבתי לה גם "הי" (הרי ידי חובת סמיילי-קורץ יצאתי לכולי עלמא) מה הלאה? מה עכשיו? מה כשר לכתוב? מה לא כשר כתוב? לא, לא, התעשתתי. אני גבר אני. אף בחורה לא תבלבלני ותמוטטני ותמוגג ליבי. חיזקתי עצמי בשלל חיזוקים. קטן עליך, אמרתי לעצמי, שירתת בצה"ל, עמדת לילות שלמים בשי"ן גימ"ל בתל השומר מהווה שכפ"ץ אנושי לחיילות שבאו לאוכל ב'בורגר-קינג' בשקם.
לבסוף השיחה די זרמה. היא לא שאלה אותי יותר מדי שאלות חקרניות, רק איך אני מגדיר את עצמי מבחינה דתית, מה זה "דתי", מה זה "לאומי", מה זה "תורני", האם אני יותר רמב"מיסט או קוקניק, רמח"ליסט או מהר"ליסט, הרב-אבינריסט או הרב שרלו-איסט ובסה"כ מה אני חושב שצריכה להיות התגובה הדתית הנכונה לראיון עם הרב זיני על התגובה של בנט על האמירה של הרב לוינשטיין לגבי מגמת האנטי-הדתה בצה"ל והפוסטמודרניזם הקנטיאני הלגיאני עיתון-הארציאני עולם קטניאני. אין ספק, יצאתי בזול.
בדייט הראשון באתי עם ספר "אורות" ביד. ישבנו בבית קפה מהדרין "בית יוסף" כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות ולהיות נקיים מה' ומישראל. אחרי זה טיילנו קצת על חוף הים המופרד, שוחחנו כשגדר בינינו והשווצתי בפניה בהכירי את סוגיית "ימות ואל ידבר איתה מאחורי הגדר".
סוף סוף אני מרגיש שהגעתי אל המנוחה ואל הנחלה. ללא שום מסכות. מרשה לעצמי להיות מי שאני ולא לתת לקליפות מדומות להראות כאילו אני סוטה כהוא זה מהתגלמות מינון המידות והדעות המדויקות שימצאו חן בעיניה.
השם שמור במערכת, 28/08/16 10:56
משעשע מאד ובעיקר דוקר.
נראה לי שלא הבינו מספיק (או שאני לא הבנתי..) שאתה בעצם מבכה על תופעת אובדן הזהות במהלך כל ההיכרות עם פגושתך, בעיקר בפסקה האחרונה.
באמת קשה וכואב, וגם אני נגוע בדבר, אבל צריך לאט לאט להחלים מזה, אפילו במחיר של כמה בנות טובות שלא ייפגשו איתך.
שיהיה בהצלחה! (; - סמיילי קורץ
מקסים ממש :)
כמה קלישיאתי אבל כ"כ נכון- המיועדת לך תקבל אותך ממש כמו שאתה..
ככה שלנסות להתאים את עצמנו לאדם שמולנו לטעמי זו לא הדרך..
