לוקחת סיכון

עלה של סתיו נופל ועוד שנה עוברת, 

אני מביטה מהחלון למראה העץ בשלכת.

ערום, ללא מלבוש וכסות,

חשוף לכל נזקי הרוח ולטבע הוא כפוף.

אני מביטה אליו בכל בוקר, מישירה עיניים ומחכה

שאחרי החורף הוא עוד ישוב ויתכסה.

כך בכל שנה, הוא נולד מחדש,

עוטה על עצמו גלימה של ממש.

ורק אני לבדי מביטה  בגעגוע

בחיים שמתחדשים בכל שנה באופן קבוע.

מזגוגית חלוני אני רואה

זוג חולף ועוד אחד,

עגלה עם תינוק מאוד נחמד.

בספסל זוג אוהבים,

שעברו כבר את שנות השמונים.

ידיהם שלובות ונתמכות זה אל זה,

רוכנים אחד לשני ועוזרים זה לזה

לקום וללכת יחדיו, עם רוח הסתיו.

ורק אני מביטה מהצד, תלושה מהמציאות

מרגישה איך חבריי נושרים אחד אחד,

ונאחזים בנשמה אחת, אחרת

שמפכה בהם חיים מלוא עומק וגעגוע,

ובמרוץ החיים, הם ממשיכים לנוע

ורק אני במקום בלתי ידוע

צופה מהצד באופן קבוע

מאחורי זגוגית החלון,

שאטומה ומאחוריה יש וילון.

השנה החלטתי  שאני כבר לא צופה מהצד,

לא מתחבאת מאחורי זגוגית חלון עוד לעד

אני יוצאת מתוך מבצרי אל המרחב,

מוכנה להיפתח, להיחשף,

להקשיב לפעימות הלב

לוקחת סיכון  שאפגע

ואולי אותך אמצא...

עלה קטן שלי

מחכה שתאחז בי..

תיפח בי חיים  צבע ואור

וביחד לא נסתכל  לאחור...

רק נמשיך לנוע...

באופן קבוע..

נתמלא בחיים חדשים

ניטע ביחד שורשים.

של חום ואהבה,

אמון כבוד ועזרה

נתגבר ביחד על כל המכשולים

ונהיה ביחד מקור חיים. 

מחכה לך...