** העיקר אחרי הכוכביות

הקדמה (העיקר אחרי הכוכביות, מי שזה ארוך לו מדי מוזמן לדלג):אני חיה את החיים שלי לפי כמה עקרונות שמכתיבים כמעט כל צעד ושעל שלי.אני לא מושלמת, גם אני בורחת מהעקרונות האלה פה ושם. אני לא מלאך ולא מסוגלת לחיות בכאלה רמות גבוהות של מוסר באופן עקבי ב100%. אבל אלה העקרונות שמכתיבים את חיי. וזה אומר שכשאני נמצאת בצומת דרכים, בדילמה, אני בוחרת את הדרך שלי על פי העקרונות האלה.העיקרון הראשון הוא להתייחס אלי ואל הסובבים שלי כבני אדם. בני אדם יכולים לטעות והסליחה חשובה מאוד. עם זאת, בני אדם בוגרים הם לא תינוקות. אם אתה עושה טעות, אתה צריך להתמודד באומץ ולומר "טעיתי, אני מצטער" ולעשות כל מה שאפשר, גם אם זה "מוריד מהכבוד שלך" כדי לכפר על הפגיעה באחר שנבעה מהטעות שלך. זה לא אומר שאתה אדם פחות טוב או שאתה איום ונורא זה רק אומר שיש לך חסרונות ויש לך יתרונות ואם תדע לסלוח לעצמך על טעויות, לא תרגיש שלפייס את הצד השני לוקח לך משהו אלא תשמח שאתה יכול ליישר את ההדורים למרות הטעות שנפלה. זה לא קל בכלל אבל זה מוביל אותך בצורה הכי נכונה וטהורה לאמת שמפושטת מכל הקליפות של אגו ושל מה יחשבו עלי וכו'.העיקרון השני הוא לעשות מה שנכון. לא לוותר. ואם אתה מוותר לעצמך, להגיד 'אני יודע שזה לא מה שצריך לעשות אבל כרגע קשה לי'. לא להפוך את החפיף לאידיאל, לא להעלות על נס את עיגול הפינות. אם אתה חי את החיים האלה, תחיה אותם כמו שצריך, אל תיתן לכל מה שרצית לעשות ולבנות ולחיות לעבור לידך בזמן שהשגת עוד תואר, משכורת או טרופית.העיקרון השלישי הוא שאנחנו חיים רק פעם אחת. ובגלל שכך אנחנו צריכים לבלות את כל זמננו כאן בעשיית טוב. אם נזכור כל הזמן שהעולם הזה הוא רק פרוזדור ושמחר אנחנו יכולים להידרס או שתתרגש עלינו חלילה רעה שבכלל לא צפינו לה- נדע כל הזמן לחפש טוב וחסד. להיות כל הזמן מוכנים למקרה שחלילה יבוא עלינו איזה משבר או איזה אסון עם צרור של זכויות בעולם הזה, כי לחיות חיים של חסד, גם כשקשה זה החיים האמיתיים. אז נכון, לא צריך להתחיל במשהו גרנדיוזי אבל צריך לאמץ את שריר החסד כמה שאפשר ולאט לאט להגדיל את התעוזה. לתת לאחר יותר מהזמן שלך, מהכסף שלך ומהמרץ שלך ובכך להפוך לאדם טוב יותר. אדם שמבין ששום דבר לא שלו בעצם, שהכל מהקב"ה ואם לוקחים לי או הפסדתי אני לא מתעצבן אלא מודה על החסד בכך שהיה לי בכלל משהו להפסיד כי יש כאלה שגם את זה אין להם.העיקרון הרביעי הוא שלא נמנעים מדברים שצריכים לעשות כי מפחדים. שמעת פעם על אישה שלא הסכימה להביא ילדים כי פחדה מהלידה? לא. כי כשזה קשור להתקדמות בחיים, לבניית האמת, לבניית משפחה- לפחד אין שום מקום. כאדם פרטי אתה לומד עם הזמן שהפחד הוא דמיון וכל מה שצריך לעשות זה להסתכל לו בלבן של העיניים ולקפוץ למים ואז את קולט שאתה יכול לשחות וסתם חשבת שתטבע והפחד מתפוגג לו.אלה העקרונות שאני משתדלת לחיות את חיי על פיהם ואלה העקרונות שגם בעלי בע"ה יהיה זה שיאלץ לחיות על פיהם. לא אמרתי שזה קל, אבל כשאתה חותר אל הכי טוב, זה לא אמור להיות קל. המיטב מושג במחיר הכבד ביותר, כידוע.

***************** העולם הזה מנסה לשדר לי כבר 5 שנים שאני לא טובה מספיק. בהתחלה הייתי דעתנית מדי, אח"כ חליתי, אח"כ לא דעתנית מספיק, אח"כ לא מספיק טובה בשביל בעלי שעמד בתחילת ההכרות שלנו נפעם ממני בדיוק כמו שבחורים נפעמים ממני אחרי סמול-טוק ראשון. בחורה כיפית, קלילה ועם זאת משדרת עצמות שאין דברים כאלה. מקסימה אבל חזקה, נשית אבל איתנה.העולם הזה משדר לי באופן עקבי שלא משנה מה אני אעשה אני לא אהיה מספיק טובה. ואתה יודע מה אני עושה?אני אומרת לעולם שהוא יכול לקפוץ לי, כי הוא פשוט לא מה שיקבע את האיכויות שבי. אם בני אדם לא מסוגלים לקחת אחריות על המעשים שלהם ונבהלים מזה שאני נוקבת ומכריחה אותם להתעמת עם מה שהם עושים או אומרים או חושבים, הבעיה היא לא בי. הבעיה בהם.אז התרגלתי לא לתת לאנשים מסביבי לקבוע לי אם אני טובה או לא.ואם מישהו לא רוצה, הוא איבד את הדבר היקר הזה שנקרא חיים איתי שהוא לא פשוט אבל הוא האמת הצרופה ושיחיה בנחת שלו חצי- חיים.אם אדם מסתכל על הטייטל של 'גרושה' ולא מוכן לשמוע מילה אחת מעבר ופוסל על הסף, אני שמחה. כי לא הייתי רוצה מישהו שנבהל ממורכבות.אם אדם לא יכול לראות מעבר למחלה (שההשלכה על התפקוד היומיומי שלי מזערית), לרגישות, לגירושים אלא מתעסק רק בדברים הכל כך שטחיים וכל כך חיצוניים האלה ולא מצליח, או אפילו לא מנסה, לראות את היופי והטוב והחסד שאני עטופה בהם, את הכוחות, את המסירות והאבסולוטיות שמאפיינים אותי בקשרים עם האהובים עלי- ההפסד כולו שלו.כי קושי הוא לא רק מפחיד, קושי מחשל אותך. קושי הופך אותך לאדם שמסתכל לפחדים שלו בלבן של העיניים ואומר להם 'למרות שאתם מרגישים מוחשיים, אתם דמיון' וקופץ ראש למים כי צריך למרות שזה מבעית, הפחד הזה מכישלון, מדבר חדש, מלפתוח תיבות פנדורה.אז כן, העולם יכול להמשיך ולשדר לי שאני קשה, בעייתית, יהיה קשה למצוא לי מישהו, אני לא מספיק טובה כי כך וכך נכתב לי בספר. אבל תקשיב לי טוב טוב עולם יקר- אין לי במה להתבייש. לא גנבתי, לא רצחתי ולא טיגנתי נמלים להנאתי בתיכון. הדברים האלה שהגיעו אלי הגיעו באופן חיצוני לי ולי יש רק להתגאות שאני עוברת את כל זה בראש זקוף ומקבלת הכל באהבה.אם אתם קוראים את זה, כנראה שאני אמיצה מספיק כדי לא להתבייש לבקש מכם להסתכל מסביב ולמצוא בחור כזה איתן. שלא ייבהל מהרעיון לומר 'אני לא בסדר פה ופה וטעיתי ואני מתנצל'. בחור שלא יסתכל על כותרות אלא ידע להילחם כדי להתמודד עם קשיים- כי לכולם יש קשיים- ושידע להסתכל בפחדים ולפורר אותם. בחור שכשרואים אותו אומרים 'יא אללה איזה שפיץ!'. מצאתם בחור כזה? והוא אפילו חתיך הורס? יאללה, צרו קשר ;)